אי של שפיות

שנים אני אופה למשפחה, לקולגות במשרד, לחברים אבל עכשיו בקורונה שהייתי בבית, המטבח והאפייה היוו עבורי סוג של ריפוי.
השכיחו ממני את מה שמתחולל בחוץ. נתן לי ליצור דברים חדשים ודרך זה להכיר אנשים חדשים. אנשים שהיו לי ממש מתחת לאף, שכנים.
גיליתי שיש כל כך הרבה אנשים טובים כל כך קרוב אליי. ראיתי המון דברים שלא ראיתי קודם בטירוף של החיים.
שכנות טובה, ערבות הדדית, תמיכה וסיוע בכל דבר שרק אפשר לחשוב עליו.

אז אני מצאתי לעצמי את הדרך לשמור על שפיות ולשמח על הדרך אנשים.

התגובות מרחיבות לי את הלב, מעניקות לי מרץ, חיות, משמעות.

לגעת בקמח, לשבור את הביצים, לערבב, לגלגל
לחוש את החומרים
להריח את הריחות
לטעום את הטעמים
כל זה מרגיע אותי