אתם בטח תוהים ביניכם לבין עצמכם בנוגע לכותרת הפוסט או שאולי לא. אבל מבטיחה שזה פוסט אופטימי עם סוף טוב… יש למה לחכות.
להגיע למקום שלא חשבת שתגיע, כשאתה בדרך ממקום למקום. אלה המקומות שהכי כיף להגיע אליהם. במקרה. בטעות כביכול. ככה קרה לי עם הסטודיו המשגע לקרמיקה של שי ג'רסי ועדי טל – מטריאל גירלז.
הגעתי לרחוב ברזילי במטרה ספציפית להגיע לחנות מאוד ספציפית. סיימתי את ביקורי בחנות ויצאתי לרחוב לכיוון הרכב שלי. ואז חשבתי שאני מדמיינת. בכל זאת חום מטורף בתל אביב… הצצתי דרך החלון. ראיתי אנשים נוגעים בחומר, יוצרים. התמגנטתי. הייתי חייבת להיכנס. נדחפתי להם לתוך השיעור. יותר נכון ביקשתי רשות להציץ ולהתרשם. כל פינה שם ריתקה אותי. האנשים, המכונה, המגע בחומר, התוצר, היצירה.
