רסיסים – כפר עזה
רסיסים – כפר עזה
ה-7/10/23 תפס כל אחד מאיתנו בהלם מוחלט. יש כאלה שאומרים שהתריעו ולא הקשיבו להם.
אין אחד שהאירוע הזה לא זרק אותו לכל מיני כיוונים. שניפץ לרסיסים.
אחותי הבכורה חיה גדלה בחברת נוער בקיבוץ כפר עזה ולאחר מכן הייתה שם בגרעין נח"ל. היא הייתה בקבוצת כפיר. לצפייה בסרטון על הקבוצה מארכיון כפר עזה לחצו כאן!
נוער ולאחר מכן בוגרים שהגיעו מכל מיני מקומות בארץ והיו להם שם משפחות מאמצות וחיי חברה וקהילה תומכת. משפחה אחת גדולה.
בשבתות היינו מגיעים לבקר אותה ובחופשות הקיץ הייתי מבלה שם לא מעט.
אני זוכרת את הנסיעות באוטו עם ההורים לבקר שם, את הדרך. הכל פסטורלי.
הפרש הגילאים ביני לבינה הוא 10 שנים. הרגשתי מוגנת ועטופה ופינקו אותי כל פעם שהגעתי לקיבוץ. וגם שהחברים שלה הגיעו אלינו הביתה לבקר ולהתארח.
הזיכרונות שלי מכפר עזה הן שלווה, שקט, חופש, בריכה, אופניים, חדר אוכל, שמחה, תמימות…
הייתי הולכת שם יחפה, ילדת מושב, ילדת טבע שבאה לקיבוץ. הרגשתי בבית.
כששמעתי באותו בוקר מקולל את מה שארע התהפכה לי הבטן.
ידעתי שאחותי לבדה בנתיבות (היא התאלמנה לפני מספר חודשים) ונצורה בביתה בלי יכולת לצאת משם. שהיא שומעת ורואה את מה שקורה בכפר עזה מקום בו גדלה והכירה לא מעט אנשים.
איזה קושי זה שאתה רוצה לעזור ואתה לא יודע את הדרך.
אבל מהר מאוד התעשתתי ופרסמתי פוסט בפייסבוק ובווטסאפ וכתבתי שמי שמכיר מישהו שיכול לעזור לי להוציא אותה מנתיבות שיצור איתי קשר. תוך חצי שעה כבר התכתבתי עם איש מדהים מאחים לנשק ואחרי כמה שעות היא כבר הייתה אצל אבא שלי במקום מבטחים.
תחושת הקלה הייתה לי שהיא יצאה משם אבל המועקה וההודעות והתמונות הסיפורים שהמשיכו להגיע מהשטח היו קשים מנשוא.
אין אין כמו הישראלים בייחוד בעתות משבר. מה שקרה פה במדינה הקטנה שלנו מאז ה-7/10/23.
איך כל אחד מאיתנו מצא את עצמו תורם בכל דבר אפשרי. רק שהחיילים שלנו יוכלו לעשות את העבודה שלהם כמו שצריך, רק שהמשפחות שנעקרו מבתיהם ועברו אסונות ירגישו בית לכמה דקות.
לא יכולה לתאר מה האנשים הללו עברו ועוד עוברים בימים אלה. כל החטופים שנמצאים שם ומי יודע מתי יחזרו אלינו.
אביב אברג'ל צלם
איך כל הפסטורליה והתמימות הפכו לזוועות עולם הללו? מה השתבש? איפה טעינו?
איזה שריטה לכל החיים. איך נמשיך לשמוח ולחייך?.
פעם מלחץ בעבודה וכו' הייתי אומרת שאני לא נושמת, המונח הזה תפס משמעות ממשית.
בימים הללו אני בקושי מצליחה לנשום פיזית מגודל הדבר הנורא הזה שקרה לנו.
וכועסת על עצמי שחייתי בתמימות, על הממשלה שלנו שנתנה למשפחות הללו להירצח.
אבל אני יודעת שבשביל הילדים שלי החיים חייבים להמשיך. אני חייבת להיות חזקה.
אני מביטה באותה ילדה בכפר עזה שהייתי מתהלכת בשבילים וחושבת על כל הילדים שגדלו שם ולא יחזרו לשם עוד. אלוהים בבקשה תרחם!
"אין אוויר בשמיים איך אפשר לנשום
הכל תקוע במקום
אבל עוד לא הפסקתי לחלום"
רחלי
לא רואים בעיניים רק קופצים לאש
מה כבר רצינו לבקש
לקבל ולתת מה שיש
להחזיק בידיים כל יום שעובר
תמיד הוא ככה ממהר
אני איש מאחר רק בלילות
עולים קולות
שאלות אבודות
מחפשות תשובה
מה שעוד לא בא
רסיסים
למה זיכרונות נמסים
כמה שאני לא כיסיתי
זה נכנס לי בתריסים
אין על מי לשים את הראש
גם אם לא שברתי, שילמתי
לך תמצא על מי לכעוס
או או, או או, או או, או או או או
או או, או או
אין אוויר בשמיים איך אפשר לנשום
הכל תקוע במקום
אבל עוד לא הפסקתי לחלום
אז קפצתי למים כי צריך לשחות
במים לא רואים דמעות
במים ישקעו חולות שזוכרים רק בלילות
עולים קולות
שאלות אבודות
מחפשות תשובה
בקרוב זה בא
רסיסים
למה זיכרונות נמסים
כמה שאני לא כיסיתי
זה נכנס לי בתריסים
אין על מי לשים את הראש
גם אם לא שברתי, שילמתי
לך תמצא על מי לכעוס
או או, או או, או או, או או או או
או או, או או, או או, או או או או
שאלות אבודות
מחפשות תשובה
ועכשיו זה בא
רסיסים
למה זיכרונות נמסים
כמה שאני לא כיסיתי
זה נכנס לי בתריסים
אין על מי לשים את הראש
גם אם לא שברתי, שילמתי
לך תמצא על מי לכעוס
או או, או או, או או, או או או או
מקור: Musixmatch
מילים: פלס קרן / אוחיון אבי