מאז שאני זוכרת את עצמי כתבתי. כתבתי יומנים, כתבתי טקסטים…
כשסבא שלי המיוחד, יוסף כהן ז"ל נפטר, זכיתי לרשת את מכונת הכתיבה שלו. המכונה היפיפיה הזו נמצאת בסלון ביתי ונותנת לי השראה מדי יום.
סבא שלי היה מאוד יצירתי. אסף בולים והיה עושה יצירות מהן. היה איש מוכשר ויצירתי.
עם השנים, לימודים, ילדים, קריירה… כל זה חיכה בסבלנות לרגע שאתפנה לכך.
תמיד צילמתי. אמא פפראצ'י זה שמי השני.
אוהבת לאפות ולשלב בין הדברים.
אנשים שנחשפים לצילומים אומרים לי עשית לנו חשק. חשק לבקר במקום הזה. חשק להכין את המאפה הזה. חשק!
כוחו של הצילום.
לפני כמה חודשים העולם עבר רעידת אדמה וגם החיים שלי. פתאום הבנתי שהנה הגיע הזמן להקים את מה שחלמתי עליו כל כל הרבה זמן. בלוג שאוכל לשתף עוד אנשים בעולמות שלי. באהבות שלי. ואז פתאום הכל התחבר יחדיו. ידיד מהמם – אוראל בן דוד שהחזיק לי את היד, שהאמין בי ועזר בכל פרט והתלבטות. הגיע הרגע והנה נולד לו הבייבי שחלמתי עליו. הבלוג שלי.
מקווה שתהנו לצלול אל תוך העולמות שלי
רחלי